נמרי נ' משטרת ישראל / תחנת לב ת"א

פסק דין

בפניי תביעה קטנה אותה הגיש התובע נגד הנתבעת ביום 28/02/13. בתביעה נתבע פיצוי בסך 32,000 ₪ בגין נזק שנגרם לתובע כתוצאה מתפיסת מחשבים וטלפונים ניידים השייכים לו, לצורך חקירה משטרתית שערכה הנתבעת, עקב הגשת תלונה נגד התובע, על הטרדה ואיומים. בתביעה ביקש התובע גם לחייב את הנתבעת להשיב לו את התפוסים שנתפסו על ידה, במסגרת החקירה.

בכתב התביעה נטען כי במסגרת חקירה משטרתית, נלקחו מביתו של התובע מחשבים ומכשירי טלפון ניידים השייכים לו והמשמשים אותו בעבודתו, כאשר הדבר גרם לו נזק כלכלי ומקצועי רב, משעל התפוסים נמצא חומר מקצועי רב ערך, הקשור לפרויקטים אומנותיים של התובע, כאשר ללא התפוסים, אין לתובע אפשרות לעבוד. כמו כן טוען התובע כי הנתבעת לא נענתה לבקשותיו להחזרת התפוסים ולא התייחסה לחלק מפניות בא כוחו מטעם הסנגוריה הציבורית, בדבר העתקת החומר הנמצא על התפוסים והשבת התפוסים בהקדם. בתגובתה לאחת מפניות ב"כ התובע, הודיעה הנתבעת כי לא תעתיק לתובע את החומר המצוי על התפוסים ולא תשיב את התפוסים עקב חשש לשיבוש הליכי חקירה. רק כחודשיים לאחר תפיסתם, הושבו התפוסים לתובע, כאשר לא נמצא בהם חומר שקידם את החקירה. בנוסף טוען התובע כי בין הנתבעת למתלוננים התקיים שיתוף פעולה כנגדו משקצינת החקירות אצל הנתבעת, היא אימה של עורכת הדין אשר מייצגת את המתלוננים על הטרדה ואיומים ובכך נגרמה החמרה בנזקו של התובע. משכך מבקש התובע את השבת התפוסים לאלתר ופיצוי עבור הנזק שנגרם לו כתוצאה מתפיסתם.

בכתב ההגנה נטען כי פעולות הנתבעת נעשו במסגרת חקירה פלילית ומתוקף סמכויות המוקנות למשטרה עפ"י דין ובהתאם לצווים שיפוטיים שניתנו בעניין. בקשת התובע להעתקת החומר המצוי בתפוסים, נדחתה עקב חשש לשיבוש הליכי חקירה ולאחר שהגיש התובע ערר על החלטה זו, החליט בית המשפט כי הנתבעת תשיב לתובע את הרכוש התפוס היום 13/02/13 וכך היה. התובע קיבל מענה ענייני לפניותיו הרלוונטיות. כן נטען כי לבית המשפט לתביעות קטנות אין סמכות להורות על השבת תפוסים משסמכות זו נתונה לבית משפט השלום בלבד, עפ"י הוראות הדין וממילא התפוסים הושבו כבר לתובע. וכמו כן נטען כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת היעדר עילה, משהנתבעת אינה אחראית בנזיקין על מעשה שנעשה בתחום הרשאה חוקית ומשלא הוכח כי הנתבעת פעלה שלא בהתאם להוראות החוק או ברשלנות, או לדחות את התביעה על הסף היות והסעד העיקרי המבוקש התייתר משהוחזר לתובע הרכוש שנתפס.

להלן ההליכים שקדמו להגשת התביעה:

ביום 11/09/12 הוגשה תלונה כנגד התובע, על הטרדה ואיומים ונפתחה חקירה בחשד להטרדה באמצעות מתקן בזק, איומים, הפרת הוראה חוקית והחזקת סם לשימוש עצמי.

ביום 28/09/12 הוציא בימ"ש השלום בת"א צו מניעת הטרדה מאיימת כנגד התובע.

ביום 22/11/12 עקב בקשת הנתבעת, ניתן ע"י בית המשפט צו לקבלת נתוני תקשורת.

ביום 02/12/12 הוציא בימ"ש השלום בת"א צו חיפוש בבית התובע.

ביום 19/12/12, במסגרת בירור התלונה, נערך ע"י הנתבעת חיפוש בביתו של התובע.

ביום 23/12/12 שלח ב"כ התובע, מטעם הסנגוריה הציבורית, מכתב לקצין החקירות האחראי על החקירה, וביקש מסירת העתק החומר המצוי על התפוסים, השלמה מהירה של החקירה והשבת התפוסים לתובע בהקדם. לטענת התובע פנייה זו לא נענתה. לטענת הנתבעת הפנייה נענתה ולכתב ההגנה צורף מכתב התשובה מיום 27/12/12 (נספח ו' לכתב ההגנה), בו כתוב כי מכשירי התובע שנתפסו, הופקדו לבדיקה שבסיומה תישקל בכובד ראש החזרת המכשירים התפוסים.

ביום 09/01/13 שלח ב"כ התובע בקשה נוספת למתן העתק החומר הנמצא על מכשירי התובע. בקשה זו נדחתה מחשש לשיבוש הליכי חקירה.

ביום 26/01/13 הגיש התובע בקשה להחזרת תפוסים, בבית משפט השלום וכן ערר על החלטת הנתבעת לא לאפשר העתקת חומר מהמכשירים התפוסים.

ביום 07/02/13 נערך דיון בפני כב' השופט בני שגיא בו נקבע כי התפוסים יוחזרו לתובע ביום 13/02/13.

ביום 13/02/13 הוחזר לתובע הרכוש שנתפס ע"י הנתבעת.

עד כאן ההליכים שקדמו להגשת התביעה.

ביום 26/08/13 נערך בפניי דיון בתביעה. עפ"י הדין, בכל הליך משפטי שהמדינה צד לו, תהיה המדינה מיוצגת על ידי היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו ולכן ניתנה גם לתובע אפשרות לייצוג ע"י עו"ד, על אף שמדובר בתביעה קטנה, זאת מכוח סעיף 63 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984. התובע ביקש להיות מיוצג גם הוא ע"י עו"ד. לדיון התייצבו התובע, ב"כ התובע, הנתבעת, נציגת הנתבעת שהינה מתמחה בפרקליטות מחוז ת"א ושני עדים מטעם הנתבעת. בדיון העידו התובע ועד אחד מטעם הנתבעת (מר שלומי רוטמן).

לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים והתרשמתי מעדויות העדים, אני מוצא לפסוק כך (בתמציתיות, עפ"י הוראות הדין):

דין התביעה להידחות, מאחר שלא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו. עפ"י הדין, על התובע לשכנע את בית המשפט, בראיות מספיקות, כי בידו עילת תביעה מבוססת כדין וכי טענתו וגרסתו נכונות וסבירות יותר מאלו של הנתבעת. התובע לא עמד בנטל זה.

תחילה יצוין כי במהלך הדיון התברר כי ישנה הסכמה בין הצדדים על כך שהוחזר לתובע כל הרכוש שנתפס על ידי הנתבעת ולכן התייתר הצורך לדון בהשבת התפוס ומשכך, גם בטענת חוסר הסמכות העניינית שהעלתה הנתבעת בכתב ההגנה. המחלוקת שבה נותר להכריע, היא בשאלה, האם מגיע לתובע פיצוי מהנתבעת בגין הנזק שנגרם לו עקב תפיסת רכושו על ידה.